הקושי שבבקשת סליחה / ענבל וילקר

אחד האתגרים הגדולים ביחסים בין אדם לחברו, הוא היכולת לסלוח. ערב יום כיפור, ראוי להתבונן ולהרהר באקט הזה. מדוע הוא כה קשה למרביתנו עד שחלקינו נמנעים מלקיימו ומה ניתן לעשות בנידון?

מהו כעס?

כאשר מישהו מתנהג אלינו, באופן שלא עולה בקנה אחד עם הציפיות שלנו. אנו מתבוננים על הסיטואציה ומתרגמים אותה דרך הפרשנות האישית שלנו, מבוססת על חוויות חיים וערכים אישיים של כל אחד מאיתנו. בעקבות הפרשנות שלנו, אנו חווים אכזבה/תסכול/פגיעות/עלבון ומשם הדרך להרגשה של כעס ואף לתגובה כועסת, קצרה ביותר. הכעס שאנו חשים, הופך להיות מאין פצע, שמרעיל את הנשמה ומביא למקום של התנתקות מהפוגע. ההתנתקות יכולה להיות בגלל שאנו לא יכולים/רוצים להתמודד, או ממקום הישרדותי של להתרחק ממה/ממי שפוגע בי.

למה קשה לנו כל כך לסלוח?

הנטייה האנושית הטבעית, היא לרצות להרגיש טוב עם עצמנו. כאשר אנחנו מבקשים סליחה, אנחנו מודים למעשה שטעינו, שהיינו לא בסדר. הכרה בטעות, או פגיעה באחר, יכולה לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, לפחות לזמן מה. לכן, פעמים רבות, במקום להודות בטעות ולבקש סליחה, אנו מסבירים לעצמנו במה אנחנו כל כך צודקים, ובמה הצד השני טועה. אם אנחנו מצליחים למצוא הסברים המשביעים את רצוננו, זה מרחיק את בקשת הסליחה מהאחר ומצדיק בפנינו את ההתרחקות ממנו. בנוסף, אצל אנשים מסוימים, ישנה לעיתים תחושה שבקשת הסליחה, תגרום לתחושה הקטנה ופגיעה באגו האישי. ברמת העיקרון, ההפך הוא הנכון, התבוססות בתוך הכעס של עצמנו, היא זו שמביאה לתחושת הקטנה. בקשת הסליחה, לעומת זאת, לרוב מאלצת אותנו לצמוח אל מעבר למי שהיינו דקה לפני בקשת הסליחה.

מה עושים? איך מצליחים? כלים לבקשת סליחה....

כלי 1:

אם הקושי שלנו לבקש הסליחה, נובע עקב בעיית אגו, מומלץ לברר עם עצמנו, האם אני מוכן לשלם את המחיר שאני משלם, רק כדי לשמור על האגו וה"כבוד" שלי? והאם התנצלותי בהכרח גורעת ממנו? כעס, משול לשפיכת חומצה בתוך כלי. בהתחלה, נראה כי נפרדים הם, אבל אט אט, פוגעת החומצה בדפנותיו ומרעילה את הכלי כולו. מי שהכי סובל מהכעס שלנו, זה בעצם אנחנו עצמנו. התנצלות אינה שוות ערך לחנופה או חולשה, היא מייצגת חוזק וגדלות נפש. גנדי אמר: "החלש אינו מסוגל לסלוח. הסליחה היא נחלתו של החזק".

כלי 2:

עלינו להבין שאדם שלא יודע לסלוח לזולתו, לא יודע לסלוח לעצמו. הכרה בטעויות שאני עושה ותרגול בקשת הסליחה מעצמי, או מזולתי, מייצרים מצב שבו אני "מאמן" את השריר הרגשי הזה. ככל שנתאמן עליו, נבצע אותו, ונחוש חוויות הצלחה מהצד הסולח (בתקווה שהוא מוכן לסלוח), כך יהיה לנו קל יותר לעשותו שוב. מעצם היותנו אנושיים, אנו עושים טעויות. חיים ללא הכרה בטעויות שלי וללא יכולת סליחה עצמית, הם חיים לא פשוטים, תחת ביקורת מתמדת שבעיקר מחלישה אותנו. לעיתים בקשת הסליחה אינה עבור האדם שממולי, כי אם עבור עצמי וטובתי.

כלי 3: נסו לשפוט את האנשים שמסביבכם יותר לכף זכות ופחות לכף חובה. זכרו שברגע האמת, אנחנו בעצם לא יודעים את האמת!! אנחנו רק מפרשים את מה שקרה מנקודת מבט סובייקטיבית שלנו. כשאנו נתקלים במשהו/מישהו שמכעיס אותנו, כדאי לנסות לתת פרשנויות נוספות, אך הפעם מזווית חיובית. לפעמים, דברים בכלל לא קשורים אלינו, לפעמים הם לא בגלל שמישהו באמת נגדנו. זכרו שפרשנות, היא רק פרשנות, ולכן צריך להיות מאוד זהירים בשימוש בה.

כלי 4: גלו אמפטיה- באופן טבעי, אנו נוטים לרחם ולסלוח לעצמנו, הרבה יותר מלאחרים. נסו להיכנס לנעליו של האדם שהכעיס אתכם. שימו לרגע את מחשבותיכם ורגשותיכם בצד ונסו לחשוב לרגע, מה מרגיש הצד השני? מה יכולה להיות הסיבה שבגינה עשה את מה שעשה? ייתכן והוא פעל שלא כשורה ומעשיו באמת מצדיקים עלבון/כעס, ויתכן כי נגלה שבמקומו , היינו אנו מתנהגים בדיוק בדרך בה הוא פעל. כאשר אנחנו שמים את עצמנו במקום של האדם שממולנו, רגשות חדשים של חמלה והבנה עולים בנו ומכך, קל יותר להבין את משמעות המעשה ואת בקשת/קבלת הסליחה.

ביום הכיפורים, ניתנת לנו הזכות, לעשות חשבון נפש, לחפש בתוך נפשותינו, במה טעינו. לנקות את תחושות הכעס שמנקרות ומקננות בליבנו כל השנה ולשחרר אותן לחופשי. אנו יכולים לעשות זאת ביננו לבין עצמנו, אבל פעולה זו מקבלת משמעות כפולה ומכופלת כאשר היא נעשית אל מול אדם אחר.

ענבל וילקר

מרצה, בעלת קליניקה לטיפול בתקשורת זוגית, משפחתית וחברתית

הרצאות, סדנאות וערבי נשים חווייתיים

052-7473703