אסירים של עצמנו / ענבל וילקר

במשך שנים חשבתי לתומי, שאסירים, הם האנשים האלו שעברו על החוק ויושבים כעת בכלא. תקופה ארוכה אף עבדתי כמשקמת עבריינים ופגשתי מקרוב את עולמם המורכב של היושבים מאחורי סורג ובריח. לימים, כשהפכתי להיות מאמנת, פגשתי אנשים, וזוגות, שמצאתי בניהם ובין האסירים, מכנה משותף שהיה תמוה בעיניי. ג'ובראן חליל ג'ובראן תיאר את שהרגשתי הכי מדויק. הוא אמר: "כולנו אסירים, אך חלקינו בכלא עם חלונות ,וחלקינו בלי". גיליתי שהאנשים המקסימים, הנורמטיביים שיושבים מולי בקליניקה, נמצאים גם הם באיזשהו כלא משל עצמם. זהו לא כלא שהם יושבים בו מרצון, אך בהחלט מתוך בחירה, כי למעשה, בכל רגע נתון, כל אחד מהם יכול בעצם (על אף הקושי הגדול) לקום ולשנות. לשנות את הזוגיות המאמללת והמכאיבה שהם חלק ממנה, למען זוגיות טובה יותר. לעזוב את המשרה המשעממת שהם מיצו כבר לפני שנים, למען קרירה שנייה ומספקת יותר. אבל זהו שלא... משום מה, אנשים מעדיפים ברוב המקרים להישאר. להתבוסס בביצה הלא מספקת של עצמם ובלבד שלא יצטרכו לצאת החוצה אל הלא נודע. לנסות משהו שונה שהם לא מכירים.

מאחר ואני אדם המאמין שבחיים היחידים שניתנו לנו, מוטל עלינו לעשות את המקסימום האפשרי כדי להיות מאושרים, חקרתי את הסיבה לכלא האנושי הזה. בכל המקורות שהגעתי אליהם, מצאתי את התשובה החד משמעית לדבר: פחד. הפחד הוא שמנהל אותנו! זה הקול הזה, שבא ואומר לנו לא להעז. לא לנסות. כי את הקשה והמר שאנו מתבוססים בו, אנו לפחות מכירים, יודעים כיצד להתמודד עמו. אך את הלא ידוע, אנו לא מכירים, ולכן זה מפחיד אותנו מאוד.

אם יש משהו שמאפיין פחד זה היציבות שלו. אם הפחד קיים, הוא יישאר לידנו לאורך זמן, אולי אפילו לתמיד. הדרך היחידה לנצח את הפחד, זה להכיר בו, להבין אותו וללמוד איך להשקיט אותו לאט לאט. בני האדם, נבדלים מן הבהמה בזכות יכולתם לבחור. אריה נולד בג'ונגל כטורף פראי והוא גם ימות כך כנראה . בני האדם יכולים לקום ולבחור לעשות שינויי. לתקן את המציאות שהם לא מרוצים ממנה, או לפחות ללמוד סוף סוף להשלים איתה ולהתאהב במה שיש.

ענבל וילקר

מרצה, בעלת קליניקה לטיפול בתקשורת זוגית, משפחתית וחברתית

הרצאות, סדנאות וערבי נשים חווייתיים

052-7473703