הכנת שיעורי בית באהבה / ענבל וילקר

שיעורי הבית הם פעולה הכרחית וחיונית. עם זאת, הם יכולים להיתפס אצל ילדים כעונש, ואצל הורים, כזירת מלחמה עם ילדיהם. השילוב המנצח לצליחת הכנת שיעורי הבית הוא עקביות ונחישות, לצד מתן כבוד לצרכי הילד ולתכנון הזמן שלו, והימנעות מוחלטת מכניסה למשחקי כוחות ולמריבות בנושא.

האחריות ליצירת סביבה תומכת, נעימה ומאפשרת להכנת שיעורי הבית, מוטלת על ההורים. ילד העולה לכיתה א', לא יודע מהן הדרכים ומהם השלבים לעשות זאת. את הרגלי הכנת שיעורי הבית שלו, ודרכי ההתארגנות עם הספרים והמחברות, הוא ירכוש בעזרת האדם הראשון והקבוע הנוכח לצידו בזמן זה. אומרים שאין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני ולכן, חשוב כבר מההתחלה להקנות הרגלים ברורים קבועים והחלטיים. למשל, כשילד מסיים להכין את שיעורי הבית, חשוב להראות לו כיצד לאסוף ולארגן את חפציו בחזרה למקומם. הדרך שבה תראו לו בפעם הראשונה כיצד לארגן את כלי הכתיבה שלו בקלמר, תהיה הדרך שבה הוא כנראה ימשיך לארגן מעתה את כלי הכתיבה שלו. חשוב להקפיד שהוא יבצע בעצמו את מה שאנחנו מסבירים, ושיהיה ברור מההתחלה שחלק מהכנת שיעורי הבית, הוא איסוף וסידור סביבת העבודה בסיומה, על ידו ולא על ידנו. אל תתפתו "לעזור" לו לסדר איפה שהוא לא באמת זקוק לעזרה. זהו גם הרגל רע, וגם משדר לילד מסר מקטין שאומר "אתה בטח לא יכול לבד, אז אני אעשה במקומך" במקום מסר מעצים שמשדר: "אני יודע שאתה יכול, אני סומך עלייך שתצליח גם בזה".

להלן כלים נוספים היכולים לתרום להצלחה בנושא:

1. ניהול זמן:

כשהילד חוזר מבית הספר, קחו דף ועט ותכננו יחד איתו את אחה"צ. השתמשו בשעון והכניסו לתכנון: שיעורים, אוכל, חוגים, משחק, קריאה, מנוחה, מקלחת, זמן השכבה. תנו לו לבחור מה בא לפני מה (מתוך האילוצים שלכם ושלו) והעבירו מסר שאומר : "אני לא מחליטה בשבילך. דעתך חשובה כשלי".

2. סביבת למידה מאפשרת:

דעתם של ילדים מוסחת בקלות, צמצמו עבורו גירויים חיצוניים. סגרו טלוויזיה, דאגו שיהיה שקט, הישארו באזור למקרה שהוא יזדקק לעזרה (כדי שלא יתחיל לקום ולהסתובב). דאגו לשולחן ולכיסא נוח (עדיף לא מסתובב) .

2. חלוקת השיעורים למשימות קטנות

עומס שיעורי בית יכול להיות מלחיץ ומאיים, חלקו יחד איתו את שיעורי הבית למשימות קטנות, תוך כדי התייעצות עם מה ומתי בא לו לעשות. אפשר לסכם עם הילד, שכל פעם שהוא מסיים משימה, הוא יכול לזכות במשהו קטן: מדבקה, משחק, זמן צפייה בטלוויזיה. (אפשר לתחום ולהגדיר, שרק אחרי סיום מוחלט של שיעורי הבית, אפשר להפגש עם חבר/ללכת לחוג).

3. מעשה ותוצאה:

הסבירו לילד את המשמעות והיתרון של שיעורי הבית, למשל: "הכנת שיעורי הבית, היא בעצם חזרה על החומר הנלמד בכיתה, ומי שמשנן בקיע יותר בחומר". העלו מוטיבציה בזכות זה שתגידו כי בעזרת הכנת שיעורי הבית, עולה הסיכוי לקבל ציון גבוה יותר במבחנים.

5. האג'נדה: השיעורים באחריותך אך אני פה למענך

אם הילד מבקש עזרה, עזרו, אך היזהרו שלא לעשות את השיעורים במקומו. הימנעו מאיומים, עונשים, צעקות וויכוחים, שהופכים את הזמן הזה לסיוט! עדיף לעשות רק חלק מהשיעורים ולא ליצור תסכול ומריבה שמקלקלת את היחסים שלכם. אם אתם מרגישים, שבאופן קבוע נוצרת מלחמה בינכם סביב הכנת שיעורי הבית ויש לכם אפשרות, קחו מישהו בשכר שיעזור לו עם השיעורים.

6. שיטת העידוד החיובי:

כל יום שבו הילד מכין את שעוריו לפי הנהלים שקבעתם יחד, הוא מקבל מדבקה על לוח השנה המשפחתי, או בפנקס שתכינו יחד. כל מדבקה שוות ערך לנקודה/סכום. הכינו תיבת "אוצרות" ובה תמונות או מילים של דברים שהילד היה רוצה: צעצוע, סרט, ביקור בפארק, טיול אופניים. תנו ערך לכל "אוצר". הילד יוכל "לקנות" מתוך התיבה.

והכי חשוב... זכרו שחווית הכנת שיעורי הבית, חשובה יותר מהעשייה עצמה. אם ילדכם יצליח לחוות את שיעורי הבית כמקום שבו הוא חווה הצלחה, הוא ייהנה מהם ומכאן ייהנה להכינם. אם הוא יחווה כישלונות, גערות, וכעס, זה יהפוך במהרה לסיוט עבורו ועבורכם.

עינבל וילקר

מתמחה בתקשורת משפחתית וחברתית

הרצאות, סדנאות חוגי בית

מאמנת אישית, זוגית ומשפחתית

אימון בני נוער ומתבגרים