מחשבות של מלחמה ושלום / ענבל וילקר

מערכות יחסים מאתגרות בחיינו מעוררות בנו לעתים מחשבות קורבניות. אנחנו חושבים במושגים של: "עשו לי, אכלו לי, שתו לי". לצערי כאשר המחשבות שלנו ממוקדות במה הצד השני עשה לנו, אנו מסירים מעצמנו (לעתים שלא ביודעין) את האחריות ואת חלקנו במשבר ובכך מטרפדים מראש את פתרונו.

רבי נחמן מברסלב, נהג להשתמש במשפט של הבעש"ט: "אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות, שים לב היכן נמצאות מחשבותיך!". זהו משפט חכם שמסכם בתוכו את כל תורת התקשורת. אנחנו תמיד נמצאים בדיוק איפה שהמחשבות שלנו נמצאות. כל עוד המחשבות שלנו ממוקדות במה הצד השני עושה לנו, אנחנו ממוקדים פחות במה אנחנו עושים לו. וכל עוד לא נבין מה החלק שלנו במשבר, לא נצליח לפתור באמת את הקושי ולייצר שינוי.

כשזוגות או משפחה מגיעים לקליניקה, לעולם ועד הם יתלוננו על מה שהצד השני עושה להם. עדיין לא פגשתי במישהו שישב בקליניקה ואמר: "הכל קרה בגללי! זה אני שצועק ומדבר לא יפה, זה אני שמפרש דברים לא נכון". כדי להתחיל לעבוד על קשר, חשוב שנבין שגם אם ההתפרצות מגיעה מהצד השני, כנראה שיש לנו חלק בבניית הכעס ובהצתת ההתפרצות אצלו. אי לכך, כמו שלכל טנגו צריך שניים, גם למריבה צריך שניים. זה שמחרחר את המריבה (בכוונה, או שלא בכוונה) וזה שמתפרץ ומאבד שליטה והופך את השיח למריבה.

כדי להבין מה חלקנו במשבר, נשאל את עצמנו (בכנות מלאה): "מה החלק שלי במשבר?", "מה אני עשיתי/לא עשיתי שהביא אותנו למקום הזה?", "מה אני יכול לעשות אחרת, כדי לייצר שינוי?". אם נצליח לזהות את חלקנו, נוכל להתחיל לעבוד עליו.

כשאנחנו מחליטים לעבוד על מערכת יחסים מאתגרת בחיינו, רצוי לנסות לגייס את הצד השני למאמץ המשותף. חשוב שנעביר מסר מקרב שאומר: "הקשר הזה חשוב/יקר לי, ואני רוצה לייצר בו שינוי. אני לא רוצה שנמשיך לריב/לכעוס/להילחם זה עם זו" ולמה? כי הרבה יותר קל לעבוד על קשר כששני הצדדים משתפים פעולה. ועם זאת לצערי, לעתים כשנחליט לעבוד על הקשר, הצד השני לא תמיד יזנק אל הסירה שלנו ויחתור איתנו באותו קצב שאנו חותרים. אולי כי הוא כועס עלינו, אולי כי הוא פגוע, אולי כי הוא לא בוטח בנו שאנחנו באמת מתכוונים לקחת אחריות מהצד שלנו ולייצר שינוי, ולמרות שאנחנו בטוחים שהעולם סובב סביבנו, אולי השיקול שלו בכלל לא קשור אלינו... אולי הוא פשוט טרוד כרגע בחייו באתגרים אחרים ואין לו פנאי לעבוד על הקשר שלנו. במצב כזה נזכיר לעצמנו, שאם הקשר הזה יקר ללבנו ושווה שנלחם עבורו, נוכל להתחיל לעבוד על השינוי מהצד שלנו בלבד, מתוך תקווה שעם הזמן הוא יצטרף למאמץ.

חשוב שנבין שלא קל לסחוב את מערך השינוי על גבנו בלבד. זה קשה ומאתגר מאוד ויכולים להיות רגעים בהם נישבר או ניתפתה לוותר, אבל אם הקשר הזה ראוי, המאמץ ישתלם לנו. שנית, כאשר הצד השני יזהה שאנו נלחמים על הקשר הזה ולא מוותרים עליו, יש סיכוי שהוא יצטרף לתהליך בשלב מסוים ואז נרוויח מכל הכיוונים.

בתהליכים זוגיים למשל, רק צד אחד מגיע לפגישות... נחשו מי? ברור שהאישה! הגבר הממוצע טוען שטיפולים/אימונים זוגיים זה "שטויות במיץ קישקושיות" ושהוא לא צריך שמישהו יגיד לו איך להתנהג/לדבר עם אישתו (האומנם??!! 20 שנה אתם לא סובלים אחד את השני... אולי כדאי שמישהו כן ינחה אתכם איך להתמודד אחרת???). אבל ברוב המקרים כשהאישה מתחילה לבדה תהליך זוגי, הגבר שלה כן יצטרף בשלב מסוים. למה? כי פתאום הוא רואה את השינוי שחל בה. הוא רואה שהיא נלחמת עליו, על הבית, על המשפחה שלהם ואולי הוא גם מתחיל להאמין שהפעם דברים ישתנו ואולי כדאי לתרום את חלקו ולהשמיע גם את קולו.

אותה התנהלות מתרחשת בכל מערכות היחסים בחיינו. אם נראה לצד השני (לבן/בת שלנו, לחמות שלנו, לגיסה, לעמית מהעבודה, לחברה טובה ואפילו לשכנה המרגיזה) שאכפת לנו ושאנחנו הולכים להילחם על הקשר איתם, סיכוי טוב שנצליח לגייס אותם לתהליך ואז אולי גם הם יעשו את שלהם למען הצלחתו.

מה שבטוח זה שבעתות משבר, כדאי בהחלט לעצור ולעשות התבוננות כנה בגורמים למשבר ובתכולת המחשבות האישיות שלנו. אם הן נמצאות במלחמה ובחיפוש אחר החלק של הצד השני במשבר, סביר להניח שנמצא שלל תשובות בהן הוא לא בסדר. עם הזמן גם נהפוך להיות סופר מקצועיים במציאת החלק השלילי בו ובמעשיו. לעומת זאת, אם ננסה להתבונן דרך משקפיים מקדמים, ונחפש מה החלק שלנו בקושי ומה אנחנו יכולים לעשות מצדנו כדי להיטיב את הקשר הזה, סביר להניח שנמצא דרכים יצירתיות ונפלאות, שעם מימושם נצליח לייצר שיפור במערכת היחסים הזו ואולי אפילו נזכה מחדש בקשר עם אנשים יקרים לליבנו.

ענבל וילקר

מרצה, בעלת קליניקה לטיפול בתקשורת זוגית, משפחתית וחברתית

הרצאות, סדנאות וערבי נשים חווייתיים

052-7473703