עידוד חיובי או דיכוי שלילי / ענבל וילקר

לכל הורה יש רשימת מטלות וציפיות אין סופיות מהילדים שלו. חלק מן הציפיות והמטלות הללו מעשיות והגיוניות וחלק יישארו כנראה לעולם ועד חלק מהפנטזיות הפראיות שלנו... לעומת זאת, הילד הממוצע מתמחה בעיקר בלא לעשות כמעט אף אחת מהן, ומאחר והם יצורים מאוד יצירתיים, יש להם גם אין סוף דרכים להתחמק מהן. בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו מתאכזבים, כועסים ולא מבינים כל פעם מחדש, איך זה יתכן שהם לא מבצעים אותן באדיקות? המגזימים שבנינו אפילו תוהים בסתר לבם, איך זה יתכן שהם לא נהנים להיות חלק מהן (יא... רייט! אולי בעולם הבא... )

תורת העידוד החיובי מציעה לנו לעודד ולקדם התנהגויות רצויות בדרכים חיוביות, ולמנוע מראש התנהגויות לא רצויות, שמובילות לכעסים ולמריבות. אם מקפידים על חינוך ששואב את הרציונל שלו מתוך תורה זו, יש סיכוי טוב מאוד לייצר בית רגוע, שאין בו צורך לחנך את ילדנו דרך מלחמות אינסופיות. מלחמות להזכירכם, פוגעות במערכות היחסים העדינות והכל כך חשובות לנו עם ילדנו וזה בדרך כלל לא שווה את זה.

בבסיס המתודה הזו צריך קודם כל להבין ולהחליט מה הם סדרי העדיפות שלנו. הביטוי "בחרו את המלחמות שלכם" יכול לשמש לכם כמגדלור בתחילת הדרך. למשל, אולי "להוציא את הכלב לטיול בזמן" הרבה יותר חשוב לכם מ"להוציא את הזבל". אולי "לסדר את המיטה בבוקר" חשוב לכם יותר מ"להכניס כריך ובקבוק מים לתיק". כל משפחה ומה שנח ונכון לה...

אחרי שתתעדפו את המטלות שתבחרו, הכינו טבלת "וורד" פשוטה:

בעמודה הראשונה כתבו את כל המטלות והציפיות היומיומיות שלכם מהילדים: החל מ"לשים את תיק בית ספר בארון" (ולא להשאירו בכניסה לבית כך שכל יום מחדש אני אתקל בו ואפול!!!), ועד "להוציא את שאריות הסנדוויץ'' מהתיק" (כדי שלא יישארו שם עד ספטמבר 2020!). (לקטנים שבחבורה שעדיין לא קוראים, אפשר להשתמש בציורים/תמונות).

בעמודה השנייה בטבלה השאירו מקום לסמן "וי" / עיגול, או להדביק מדבקת סמיילי קטנה, שיאשרו את מילוי המשימה ע"י הילד. שימרו את הטבלה שהכנתם במחשב כך שתוכלו להדפיס כל שבוע מחדש.

בשלב השני נשתף את הילדים בשינוי שאנו הולכים לעשות בבית. נסביר שלאחרונה אנחנו מרגישים שאנחנו כועסים/מתאכזבים מזה שהם לא מבצעים את מה שנדרש מהם. שזה מייצר בבית אווירה לא נעימה לכולנו. מהיום במקום לכעוס על זה, החלטנו שאחרי כל משימה שהם יבצעו, הם יקבלו תשורה "שווה" מאתנו. אח"כ נציג בפניהם את הטבלה שהכנו. נראה להם מה כתבנו וגם נסביר למה חשוב לנו שיבצעו את המשימות. למשל "חשוב לי מאוד שתספיק לסדר את המיטה שלך בבוקר, כי גם אבא ואמא ממהרים בבוקר ולא מספיקים לסדר את המיטות של כולם. אם כל אחד יהיה אחראי לסדר את המיטה האישית שלו, נוכל לעזוב את הבית כשהוא מסודר. כך יהיה לכולנו נעים יותר לחזור הביתה".

בשלב הבא נשאל אותם האם יש עוד מטלות שהם היו רוצים להוסיף לטבלה. תופתעו לגלות שגם להם עשויים להיות כמה רעיונות טובים... נכון שעד היום הם ממש שנאו לאסוף את צואת הכלב מהדשא בחצר האחורית, אבל הי...! אם מקבלים על זה תשורה שווה... אולי כדאי לבחון את השנאה שלי מחדש?

את הטבלה שהכנו עם הילדים נתלה לכל ילד בחדרו. בכל יום ייגשו הילדים (בדילוגים? או שהגזמתי...?), איש איש לטבלה שלו, ויסמנו x ליד מטלה שמולאה.

חשוב שתגדירו מראש כמה "שווה" כל x כזה, כך שהילדים ידעו מראש מה ערכו וגם מה הם מקבלים על כל מאגר "כוכבים" שהם הצליחו לצבור. אצלנו בבית למשל, ה xהיה שווה לנקודות וכל מספר נקודות זיכה אותם במשהו שהם רצו. זה יכל להיות סרט עם אימא, בילוי בפארק עם אבא וגם כסף ממשי לקנות עוד "סקין" טיפשי - אך בהחלט מושקע - ב"פורטנייט". אנחנו גם הכנו יחד עם הילדים "סלסלה" של מתנות שהם בחרו, עם ערך "כוכבי" לכל אחת מהן, כך שהיה להם לאיפה לשאוף... (קצת כמו לתלות על המקרר תמונה שלנו מהימים שהיינו רזים וחטובים, מתוך תקווה שזה יעודד אותנו לא לגנוב עוד קוביית שוקולד בחצות הלילה).

אני יודעת שיהיו כאלו שיחשבו שזה נורא ואיום ל"שלם" לילדים שלנו על מטלות שאמורות להתבצע בכל מקרה. אבל בנינו...? א' - אם הילדים שלכם היו עושים את המטלות שלהם לבד, אז כנראה שהייתם כבר מזמן בכתבה הבאה וב', אולי לא שמתם לב, אבל ככה החיים עובדים... אם אנחנו עובדים, אנחנו מרוויחים כסף. אם אנחנו שומרים על תזונה מאוזנת, כנראה שנשמור/נרד במשקל. אם אנחנו מטפחים את הילדים/זוגיות שלנו, כנראה שנראה תוצאות חיוביות במערכות היחסים הללו. המתודה הזו פשוט משכללת את הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם: 'כאשר אנחנו מתאמצים, אנחנו רוצים לדעת שיש לזה שכר!'. באופן טבעי חשוב לנו גם לדעת שמישהו מתפעל ומתרגש מזה שהצלחנו. ומה לעשות..? כרגע... בשביל הילד האישי שלכם, לסדר את המיטה כל בוקר, זה שווה ערך ל'שביזות' של חייל גולני לפני מסע כומתה. בסופו של דבר, אם נצליח להביא אותם למילוי המשימות, תוך כדי חדווה ותחושת הצלחה, הרווחנו פעמיים! כך שמבחינתי, כל מה שיעודד את הילד להשלים את המשימות ולמנוע מהם ומאתנו וויכוחים/עימותים מיותרים, מבורך!

חשוב לציין שהאחריות למילוי הטבלה מוטלת על הילדים (שזה בעצם ערך נוסף שהם מתאמנים עליו בלי לשים לב בכלל. קצת כמו להכניס כף טחינה גולמית בשייק תות-בננה שהכנו להם בשבת בבוקר).

מיותר לציין שבתחילת התהליך מומלץ לסייע ולהזכיר להם להתייחס לטבלה... אבל עם הזמן נרצה לעודד שיזכרו לבד. ילד ששוכח למלא... "הפסד שלו"... באותו יום הוא לא ירוויח "כוכבים". שימו לב שבשום צורה אין פה ענישה. מי שלא ממלא – לא נענש! אבל מי שכן מבצע וממלא, מרוויח ונהנה.

יש בתים שילד אחד יאהב את הרעיון וילד אחר לא ירצה לשתף פעולה. זה בסדר. אל תכריחו אותו! ה"קנאה" תעשה לנו שירות בחינם! העצימו ופרגנו לילד שכן ביצע. תנו תשורות באהבה. והימנעו לחלוטין מהשוואות ביניהם, או חלילה ממשפטים מתריסים ומקטינים כמו: "תראה איזה יופי אחיך ביצע את המטלות ואתה לא עשית שום דבר!" (מזכירה לכם שבכל מקרה נשבעתם לעצמכם כשהייתם ילדים, שאתם לא תגידו לילדים שלכם את המשפט הזה!). תנו לילד המתנגד לעשות התבוננות מהצד ולראות מה אח שלו מרוויח. הוא כבר יבוא לבד!. כן אפשר מידיי פעם, לזרוק קצת זרדים למדורה שלו ולומר לו "אני מכבד/ת את זה שאתה לא ממש בעניין, אבל רק רציתי שתדע, שכשתרצה/תחליט להצטרף אלינו, אני אשמח להכין איתך טבלה מיוחדת בשבילך!".

במידה ונגלה שמשהו לא עובד בטבלה, נעצור ונבדוק עם הילד מה לא עובד. אולי הכבדנו עליו? אולי המטלה לא מתאימה לגילו? אולי יש שם חשש/חרדה מביצועה? אולי המאמץ לבצעה לא שווה להם את ה"שכר" שהם מקבלים עליה? אם יש סיבה לשנות את הטבלה, שנו אותה! הוסיפו/הורידו כאהבת נפשכם.

מלאו באדיקות את חלקכם בחוזה! הקפידו לא להוציא לילדים את המיץ עד שיקבלו את התשורות שלהם. אם הם הרוויחו (ביושר) 30 כוכבים שמזכים אותם ביום כיף בבריכה של הקאנטרי, הכוונה היא ללכת לקאנטרי מתישהו בשבוע הקרוב... ולא בקיץ של שנת 2024! אם יש לכם ספק שלא תוכלו לספק את "הסחורה", אל תכללו אותה ב"סלסלת המתנות" שלכם.

ממליצה להוסיף מטלה/שתיים כבונוס. משהו שיאתגר אותם במיוחד. למשל ילד שמפנה את הזבל מבלי שביקשו ממנו בכלל, או ילד שמבצע משימות בלי תזכורת, מקבל 2 "כוכבי" בונוס נוספים. אצלנו היה נהוג שילד שביצע את כל המשימות בשלמותן וגם זכר לבדו למלא את הטבלה כל יום (וגם התחנף קצת לאימא ואמר לה כמה היא מהממת) קיבל 2 כוכבי בונוס.

אני יכולה להעיד באופן אישי, שגידלתי כך את שלושת ילדיי. בזכות שיטה נפלאה זו, חסכנו לאורך שנות גידולם, המון וויכוחים ועימותים מיותרים. בנוסף, הצלחתי לקבע בהם התנהגויות רצויות, שהיום הן חלק מהם כאנשים בוגרים (למשל, היום אין להם תיק בי"ס להכניס לארון, אבל יש להם במקום זה תיק אישי, פלאפון, מפתחות לאוטו, אוזניות, סיגריות, קופסת מסטיקים, עודפי מטבעות (וקצת חול שנשאר מהפעם האחרונה שהיו בים) שהם דואגים לשים ישר במקומם, במקום לזרוק הכל על שולחן המטבח ולהסתגר שעות בחדר- את זה למשל... לא הצלחתי לטרפד עד היום!).

זיכרו שכמו כל דבר בחיים, לפעמים אנחנו צריכים להתנהג באופן לא טבעי לנו... אבל עם התרגול, יגיע השינוי. באנגלית אומרים "פיי קיט, פייק יט, אנטיל יו מייק יט!" כנראה שהמשפט הזה מסכם בקצרה את כל התורה הזו על רגל אחת!

(לשאלות והבהרות, מוזמנים לשלוח לי מייל ואשמח לענות ולכוון)

ענבל וילקר

מרצה, בעלת קליניקה לטיפול בתקשורת זוגית, משפחתית וחברתית

הרצאות, סדנאות וערבי נשים חווייתיים

Inbalvilker.com inbalvilker@gmail.com

052-7473703